מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' (עולם הממתקים)

החלטה

1.לפניי בקשה למתן צו עיקול זמני, במעמד צד אחד, לפיה נתבקש בית הדין להטיל עיקול זמני, עד לסכום של 16,824 ₪, על הכספים המגיעים ו/או שיגיעו למשיב (להלן: "הנתבע"), המוחזקים ו/או אשר יוחזקו בידי המחזיקים אשר פרטיהם צוינו בבקשה, זאת עד למתן פסק דין בתובענה אשר הוגשה על ידי המבקשת (להלן: "התובעת") נגד הנתבע (להלן: "הבקשה").

 2.        להלן עיקרי טענות המבקשת:     

א.המשיב רכש אצל המבקשת עבור עובדיה פוליסות ביטוח, על פיהן התחייב לשלם למבקשת מידי חודש בחודשו סכומים בגין הפרשות המעביד וניכויים משכר העובדים המבוטחים.

ב.         המשיב בניגוד להתחייבויותיה על פי פוליסות הביטוח ובניגוד להוראות הדין לא העביר את מלוא התשלומים שהיה עליו לשלם למבקשת בהתאם לפוליסות הביטוח שנערכו עבור העובדים, ונותר חייב למבקשת סך של 16,824 ₪.

ג.          למבקשת עילת תביעה טובה כנגד המשיב, וקיים סיכוי טוב שהמבקשת תזכה בתביעתה.

ד.מאחר והמשיב אינו מעביר תשלומים אלו כאמור, קיים חשש כי המשיב מנכה סכומים משכר העובדים מבלי להעבירם לטובת הזכויות הפנסיוניות של העובדים.

ה.         אי מתן צווי העיקול כמבוקש, עלול להכביד מאוד על ביצועו של פסק הדין לכשזה יינתן, ולהביא לכך שהמבקשת לא תוכל לגבות את סכום החוב.

 3.        המסגרת הנורמטיבית:

א.תקנה 129 (1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (להלן: "תקנות בית הדין לעבודה") מפנה את בית הדין, בבואו לדון בבקשה למתן סעד זמני, לתקנות 360 עד 387 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין").

             תקנה 362 לתקנות סדר הדין קובעת כדלקמן: